החברה העירונית ראשון לציון, תרבות, ספורט, נופש - עמוד הבית

החברה העירונית ראשל"צ לתרבות, ספורט ונופש בע"מ
חיפוש חוגים
דלג על חיפוש חוגים
הרשמה בקליק ראשון
לנוחיותך, ניתן לחפש את המסגרת המבוקשת על פי שם הצהרון / שם הגן / שם בית הספר / חוג
לוח אירועים
דלג על לוח אירועים
לוח אירועים

ד"ר דוליטל

בין ההופעות של סבא טוביה ויובל המבולבל, בעלי החיים ב'חי כיף' בראשון לציון מושכים מבקרים מכל הארץ. הווטרינר הראשי, ד"ר אפי וגשל, מסביר איך הצליח הצוות להפוך את המקום לפנסיון חמישה כוכבים? מדוע הוא רואה בעבודתו שליחות? ונזכר בכמה סיפורי חיות סוחטי דמעות

הרבה לפני עידן האינטרנט, הטלוויזיה הרב-ערוצית והשכונות החדשות במערב, כש"הקניונים" הכי גדולים באזור היו המשביר הישן והשקם ברחוב תרמ"ב, חיי הבילויים של ראשון לציון התרכזו בבתי הקפה ובשלושת בתי הקולנוע בעיר - תפארת, נעמן וראשון. את הילדים היו ההורים לוקחים אז לגן העיר, או כמו שהוותיקים אהבו לקרוא לו, גן המושבה (מה שלא הפריע לילדים לכנות אותו בשם 'גן הקופים'). בגן הזה, בין המגלשות והמדשאות הירוקות, בלטה במיוחד פינת חי גדולה, שמרכיביה העיקריים היו קופיפים צווחניים ולא רגועים. השילוב בין דשא, מגלשות וקופים היה סוג של בילוי מושלם וחינמי לימים שלפני הסופר-לנד. הקופים אמנם לא היו יפים במיוחד, ולמען האמת רובם היו די כעורים - בבונים עם ישבן אדום, לרוב גם מלוכלך, ושיניים צהובות - אבל בכל זאת, חוויה.

בשלהי שנות השמונים הגיע המהפך. בראשון לציון הוחלט להקים גן חיות עירוני, וכך נותר לו גן הקופים בלי קופים בכלל, אבל אנחנו הרווחנו את ה'חי כיף'. יותר מעשרים שנה עברו מאז, וכיום מאכלס המקום כ-1,000 בעלי חיים ממינים שונים - יונקים, בעלי כנף וזוחלים - ומתפקד כגן חיות לכל דבר. בתקופת החגים סוכות, חנוכה ופסח הוא גם מארח אומני ילדים מהשורה הראשונה ומשלב בילוי של הופעה, ביקור בגן החיות ולקינוח, שימוש במתקני הילדים הפזורים במתחם מיוחד.

את המקום מנהל בצלאל פורת והווטרינר הראשי הוא ד"ר אפי וגשל, שהגיע ל'חי כיף' לאחר שרכש את השכלתו הווטרינרית בסלובקיה, שם סיים את לימודיו בהצטיינות. לאחר לימודיו שהה וגשל במשך כשנה וחצי בארצות הברית, במסגרת השתלמות ברפואת קופים באוניברסיטת דייויס היוקרתית. "מה שמיוחד במקום הזה", הוא אומר, "זה המבנה שלו והעובדה שאתה יכול לראות את החיות מקרוב. עבורנו זה פחות טוב, אבל מבחינת הקהל זה מעולה".

את זמנו מחלק וגשל בין ביקורים במכלאות החיות לבין שהייה במרפאה, שבמבט ראשון נראית כמו מרפאה לכל דבר לבני אדם: ארונות עמוסים בתרופות, זריקות ואמפולות, שולחן טיפולים, ויטמינים שונים ואפילו בקבוקי תינוקות, מטרנות בלי גלוטן (המאכל האהוב במיוחד על קופי הטמרין) ומשחות נגד שפשופים בעור, שניתנות גם לתינוקות על שתי רגליים.

וגשל: "בשנים האחרונות עולם הווטרינריה עובר שינויים והופך להיות דומה יותר לרפואת בני האדם. אם בעבר היה מצופה מרופא וטרינר לדעת מעט על כל נושא, הרי שהיום הנטייה היא להכשיר רופאים מומחים, בדומה לרפואת בני אדם. ממש כמו שרופאים מסיימים את לימודי הרפואה וממשיכים הלאה אל לימודי ההתמחות, כך יותר ויותר וטרינרים בוחרים להתמקד בתחום התמחות ספציפי, ולהמשיך ללמוד אותו לעומק".

הבחירה של וגשל הייתה תחום חיות הבר, וכבר למעלה מעשור שהוא מגיע מדי בוקר ל'חי כיף'. "עבודתו של וטרינר בגן חיות שונה בתכלית מעבודתו של וטרינר במרפאה לחיות מחמד", הוא מסביר את אהבתו למקום. "מרבית המטופלים במרפאה וטרינרית רגילה הם כלבים וחתולים, אשר מורגלים במגע אנושי ובמידת הצורך, קל להעניק להם טיפול רפואי. בגן החיות אנו מתמודדים עם חיות בר, כשלעתים מדובר בבעלי חיים גדולים ולפעמים ממשפחת הטורפים. משום כך, כל בעל חיים שמגיע למרפאה לצורך בדיקה או טיפול רפואי, עובר הרדמה מלאה".

 

ביניים:

לא רק בידור להמונים

 

וגשל יודע בדיוק על מה הוא מדבר. כל בעל חתול התמודד מתישהו עם מחלה של חיית המחמד שלו, ויותר מכך, עם הקושי הכרוך בשכנוע החיה הצמרית לבלוע כדורים. אין בעל חתול שלא נשרט בכל חלקי גופו בניסיונות לשלשל את התרופה לגרונה של החיה הסרבנית. עכשיו נסו לדמיין את אותו תהליך מתבצע על חתול קצת יותר גדול וקצת פחות מתורבת. ואנחנו לא מדברים על חתולי רחוב אלא על חתולים נוהמים כמו לביאה, נמר אפריקאי או טיגריס סיבירי, שיכולים בטעות לחשוב שוגשל הוא ארוחת הבוקר שלהם.

עקב הסיבוכים האפשריים בהרדמת בעלי חיים, ובשל הקושי במתן טיפול ממושך לגדולים שבהם, המטרה המרכזית של וגשל היא להתמקד ברפואה מונעת, כלומר לנסות ולמנוע ככל שניתן את הגעתן של החיות אל המרפאה. המטרה הזו מושגת באמצעות הקפדה על תנאי מחייה משובחים, מתן חיסונים וטיפולים שגרתיים כנדרש ובעיקר – קיום תצפיות תכופות וממושכות. צוות הגן מונה שמונה מטפלים קבועים, אשר מקדישים את ימיהם במסירות לטיפול בבעלי החיים שבאחריותם.

"המטפלים הם העיניים והאוזניים שלי", אומר וגשל. "הם אלה שנמצאים יום יום, ולמשך שעות ארוכות, במחיצת החיות. הם מכירים את ההתנהגות האישית של כל אחת ויודעים לזהות מתי מופיעה בעיה ברגע שהיא צצה. זיהוי מוקדם מקל על פתירת הבעיה במהירות, ומונע סיבוכים מיותרים".

אפשר לומר שכולם חיים פה בהרמוניה מושלמת.

"משחר ההיסטוריה חייהם של בני האדם והחיות היו קשורים. האדם עשה שימוש בבעלי החיים לצרכיו השונים, החל מתזונה, דרך לבוש וכלה במקור שעשוע לשעות הפנאי. במאה התשע עשרה הפכו גני החיות למראה נפוץ ברחבי אירופה, כשבתחילה שוכנו החיות האקזוטיות במשכנם הפרטי של בני אצולה עשירים, אשר הציבו כלובים בחצרותיהם ואכלסו אותם בבעלי כנף ססגוניים, יונקים וזוחלים יוצאי דופן שהובאו מארצות זרות ויבשות רחוקות. בהמשך הפך תחום ההתעניינות לציבורי, בעלי החיים כונסו במבנים מיוחדים והוצגו לקהל הרחב.

"בתקופה ההיא, תכליתו היחידה של גן החיות הייתה לבדר את קהל המבקרים. הידע הדל בטיפול בבעלי החיים גרם לאחוזי תחלואה ותמותה גבוהים. איש לא הכיר את החיות האקזוטיות, איש לא ידע בוודאות מהם הצרכים הייחודיים של כל חיה והדאגה לשלומן של החיות נשמרה בתחתית רשימת סדרי העדיפויות.
כיום המצב הוא הפוך. לגני החיות של ימינו יש שלוש מטרות עיקריות, כאשר הצגת החיות לציבור כמקור לבידור או שעשוע כלל אינה נכללת ביניהן. אדרבא, היא מהווה מטרה משנית או אמצעי בלבד".

זה די מעניין מה שאתה אומר. בוודאי את המבקרים בגן החיות.

"ראה, המקום מיועד בראש ובראשונה לצורכי מחקר. בגן החיות אנו עורכים תצפיות, שמספקות לנו אינפורמציה חדשה על חיות הבר, על התנהגותן, על אורח חייהן ועל ההרגלים שלהן. באמצעות הבדיקות הרפואיות התקופתיות אנו זוכים בשיעורים חשובים הנוגעים לבריאותן של החיות, לומדים על מחלות אופייניות והדרכים למנוע אותן או להילחם בהן. גני החיות מקדישים משאבים ומאמצים רבים בהשגת המטרה העיקרית השנייה: שימור זנים בסכנת הכחדה ובמידת האפשר - השבת החיות לטבע".

 

ביניים:

בדרך לאבדון

 

בשלב הזה פונה הד"ר הרגוע, שמדבר על עניין ההכחדה בשצף קצף, אל צג המחשב שלו ומעלה תמונות של חיות חמודות להפליא: פיל וקוף, אייל ודב, ציפורים בצבעים ובגדלים שונים, תהלוכה ארוכה של מיני חיות שלכולן מכנה משותף אחד ומדכא: בחלוף חמישים עד מאה שנה מהיום, לא יישאר זכר לאף אחת מהן.

וגשל: "סטודנט בארה"ב, שביצע מחקר על ביו-מאסה במספרים, גילה שעל כדור הארץ חיים 40 מגה טון בני אדם, 100 מגה טון חיות שבני אדם מגדלים לצרכיהם, 40 מגה טון חיות ימיות ורק חמישה מגה טון חיות בר. המסקנה הכואבת היא, שההכחדה בעיצומה. עד 2050 יהיו על הכדור שלנו תשעה מיליארד בני אדם במקום שישה כיום, ואזור המחייה של החיות בטבע יצטמצם עוד יותר. הילדים שלך אולי יספיקו עוד להכיר את בעלי החיים האלה, אבל הילדים שלהם כבר יזכו לראות אותם רק בתמונות בתוך ספרי ההיסטוריה".

בספרי ההיסטוריה, או דווקא בתוך גני החיות. כי זו בדיוק המטרה השנייה והחשובה כל כך, הניצבת בבסיס הרעיון מאחורי גן החיות: הגנה על בעלי החיים ושמירה על חייהם במשך אלפי השנים האחרונות, שבהן התרחבה האוכלוסייה האנושית ונגסה עוד ועוד באזורי המחייה של בעלי החיים. או במלים בוטות: פלשנו לטריטוריות שלהם, השמדנו את מקורות המזון שלהם, טבחנו בהם ולבשנו את עורם ופרוותם, אכלנו את בשרם, השתמשנו באיברי גופם כקישוטים לקירות בתינו, הכחדנו זנים ומינים שונים, וכעת כל מה שנותר הוא להציל את אלה שעוד כאן בטרם יאבדו.

"הכי קל להגיד: תשחררו את החיות בחזרה אל הטבע", אומר וגשל, "אבל אם נחשוב לרגע לאן בדיוק נשחרר את החיות האלה, נגלה שמה שאנו מכנים 'טבע' הולך ונעלם מהנוף שלנו. פה ושם בעולם אפשר עדיין למצוא שמורות מסודרות, אליהן מועברות חיות במטרה לספק להן חיים באיכות טובה כפי שמגיע להן, אבל לצערנו האזורים האלה מוגבלים מאוד. קצב הריבוי האנושי וגידול האוכלוסייה אחראים להשמדת אזורי מחייה רבים של חיות הבר".

מה לגבי המטרה השלישית שלכם, החינוך? איך היא באה לידי ביטוי?

"גן החיות מקיים פרויקט מיוחד בשילוב שני בתי ספר בעיר. התלמידים מגיעים לכאן במסגרת הלימודים, מתבוננים ולומדים על הטורפים והיונקים, ולוקחים על עצמם ביצוע משימות כמו בניית מתקני העשרה עבור בעלי החיים. מכיוון שבגן דואגים לחיות לאספקת מזון שוטפת והגנה מפגעי מזג האוויר, חוסכים מהן את הצורך לחפש אוכל או לבנות לעצמן מחסה. על מנת שהן לא ישתעממו, אנחנו צריכים לחשוב על דרכים יצירתיות לספק להן תעסוקה לשעות הערות".

התלמידים, חייבים לציין, משתפים פעולה עם צוות המטפלים כדי לאתגר את בעלי החיים במתקני האכלה מתוחכמים. אחד הבילויים המועדפים הוא החבאת מזון בתוך כדור, מה שמשעשע את הקופים במשך שעות בניסיונות לחלץ את האוכל ולזכות בפרס טעים; או אפילו הטמנת מנות האוכל בתוך עלים שאינם מיועדים למאכל, כשבדרך זו נאלץ בעל החיים לקלף בזהירות את העטיפה כדי להגיע אל ארוחת הצהריים שלו. בימי הקיץ החמים, מצ'פרים את החיות בארטיקים יצירתיים בטעמי פירות וירקות. הפייבוריט של הג'ירפות, למשל, הוא ארטיק בטעם גזר. נו, ככה הם גם יראו טוב ותר וגם יצמחו עוד קצת לגובה.

אתה בוודאי נקשר באופן אישי לרוב החיות. מה המקרה הכי מצער שנתקלת בו?

"אחד? יש אלפי סיפורים. כל בעל חיים הוא עולם ומלואו ומהווה אתגר חדש. המקרה המצער ביותר עבורי היה, כשנאלצתי להרדים את נקבת הטיגריס עקב מחלת הסרטן ששלחה גרורות לכל גופה. קראו לה מתנה, ובשל גילה המתקדם היה ברור שהיא לא הייתה שורדת את המאבק במחלה ולא נותרה כל ברירה מלבד לגאול אותה מהייסורים הצפויים לה. היא הייתה בת 18 והגיעה לכאן מפונדק כושי רמון סמוך לפתיחתו של הגן. שנה אחרי הגיע לכאן גם אחיה אריק. אמם, שדחתה אותם, הועברה לגן החיות בחיפה.

"אחרי שזה נגמר", ממשיך וגשל, "ישבתי במרפאה לבד בתחושות קשות מאוד. בעולם כולו נותרו בסך הכל 400 טיגריסים כאלה בטבע. בתנאי שבי רובם זוכים לחיים אומללים - בקרקסים, בגני חיות נטולי פיקוח ובמתקני רבייה בלתי חוקיים. הסכנות הרבות האורבות בטבע נובעות בעיקר מהאדם, שצד את הטיגריסים בעיקר בשביל עורם ואיבריהם הפנימיים, שנועדו לשוק התרופות הסיניות המסורתיות. כיום המגמה בגני החיות בעולם היא לנסות ולאושש את אוכלוסיית הטיגריסים הנמצאת בסכנת הכחדה עולמית. ואני, במו ידיי, סיימתי את חייה של אחת מהם. היה לי קשה להשתחרר מהמחשבה העצובה הזו. קשה לעכל שפתאום הכל נגמר. למרות שהיא הייתה גדולה, כל בוקר כשהוציאו אותה לחצר הפתוחה, היא הייתה באה לבקש ליטוף כמו חתול ביתי, נוהמת נהימות אהבה. היא אפילו הצליחה לכוון אותנו אל המקומות האהובים עליה לגירוד - בגב ובצוואר התחתון".

אריק, שנשאר בלי האחות מתנה, נפטר גם הוא, אבל בניגוד אליה בשיבה טובה, ואת מקומם מאיישת כרגע שרה, שהגיעה מגן החיות בחיפה. מבט מקרוב (טוב, לא יותר מדי קרוב) מבהיר שמדובר באחד מבעלי החיים האציליים ביותר בגן החיות. התפריט היומי שלה כולל ארוחות בשריות עשירות בויטמינים ומינרלים, עופות שלמים, בשר בקר ובשר ארנבות. לאחר שלושה ימי תזונה בשרית, הטיגריסים, יש לציין, אוכלים רק פעם ביומיים אך מקנחים בחטיף קטן לפני השינה, שנועד בעיקר כדי למשוך אותם לתאי השינה המוגנים מפני קור וגשם. ושרה? היא בוודאי תשמח לדעת שב'חי כיף' עסוקים במרץ במציאת 'שידוך' הולם לשרהל'ה שלהם. על הכוונת נמצא טיגריס מהעיר זלצבורג שבאוסטריה, שכנראה יחליף את השניצל הווינאי במעורב ישראלי.

 

ביניים:

וד"ש לבמבה

 

כשביקשנו לצלם את החיות, וגשל הציע שנשתדל להימנע מצילום הסורגים במכלאות: "גבולות הכלוב הם גבולות המציאות של החיות ולכן, השבי עצמו אינו גורם להם מצוקה. הסורגים במכלאות מטרידים מאוד את המבקרים, אבל בתי החיות אינם בהכרח גרועים כל עוד מספקים לבעלי החיים מרחבי העשרה מתאימים".

בעיה נוספת שמתרחשת לא אחת בתוך הכלובים היא הזנחה של גורים על ידי אמהותיהם. הסיפור המוכר ביותר התרחש לפני כשנה, כאשר קופת הגיבון תמי המליטה ולא טיפלה בגורה שלה. ההמלטה הפתיעה את הווטרינר, משום ששנה קודם לכן הוא החדיר לגופה של הקופה שבב מיוחד, שאמור היה למנוע ממנה להרות בשל אופייה הבעייתי. ד"ר וגשל הגיע לגן החיות והבחין בגורה במבה, שהייתה שרועה על הרצפה. טמפרטורת הגוף שלה הייתה נמוכה והיא נשמה בכבדות, אם כי הייתה עדיין בחיים. הרופא הכניס אותה מיד לטיפול נמרץ בכלוב חמצן, כדי לחמם אותה במהירות וכך להציל את חייה. המטפלת מרינה, המנוסה בגידול קופים, התנדבה לשמש לבמבה כאם אומנת. זו הייתה החלטה עם אחריות רבה, שכן במבה מצריכה טיפול אינטנסיבי וצמוד, בדיוק כמו תינוק בן יומו. אחרי שמצבה התייצב, נאלץ צוות הגן למצוא עבורה מקום חלופי, בשל העוינות שהפגינה כלפיה אמה. אחרי חיפושים רבים נמצא לה מקום בפארק קופים בדרום אפריקה, שם היא כבר הספיקה למצוא בן זוג זכר שהתאים לה.

ד"ר וגשל: "כעת במבה מקבלת הרבה אהבה וחום מהמטפלים שם, ולכשתפגוש את הזכר המיועד נוכל כולנו לנשום לרווחה ולחייך: הצלחנו לא רק להציל אותה ממוות בטוח, אלא בעיקר עזרנו להציל מין נכחד של קוף אדם נדיר".

הצטרפו אלינו ברשתות החברתיות
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד