הזאב מתקיים בנוף המנטלי שלנו יותר מאשר בנוף הממשי. בתרבות המודרנית הפך הזאב לדמות חיה סימבולית, ארכיטיפית, נושאת סתירות . 

בתערוכה מוצגות עבודות של 6 אמנים עכשויים העובדים במדיומים שונים: פורצלן קרמי (טליה טוקטלי), מיצב \ ציור על קרטון (אורנה לוצקי) ציור ורישום (יונתן הירשפלד,לנה זיידל ורעות אסימני) וודיאו (אורית רף). כל אחד מהיוצרים מגיע אל נושאים טעונים ואל היגד כללי ורחב דרך התייחסות אל דמות הזאב.

בתערוכה זאבים הפועלים כ'מזהמים' תרבותיים, זאבים 'מעפילים', זאבים 'פושעים', זאבים הנדחקים לשוליים, זאבים שהם מרפאי 'טריטוריות נגועות' וגם זיכרון לטריטוריות צפוניות רחוקות מקום משכנם הפיזי של זאבי ערבות. 

בפתיחת התערוכה תערוך מנדלוביץ שיחזור חלקי של המיצג  'זאב ערבות' שהתקיים ב-2002. בעבודה זו הקהל נטל חלק באופן פעיל ביצירת עולם אינטימי, המתאפיין במרכיבים שמבטאים כמיהה, אם כי לא נוסטלגית במהותה, לתרבויות רחוקות ואולי אף מדומיינות. יצור כלאיים בין זאב, ציפור ומכשפה, מאזכר תרבות פולחנית-שמאניסטית דרך מאפיינים קוליים וחזותיים חוזרים ונשנים.

בחלל העליון תציג מיכל אור גיל מיצב ציורי- איקס

האות איקס שולחת אל שני אגפי חלל התערוכה , אל שני אופני תצוגה, זה מול זה. פורטרטים מול כתוב. העשיה הדחוסה והאקספרסיבית של הפורטרטים, מוצגת למול דפים תלויים המרחפים בחלל. החלל העליון מדמה עליית גג אליה מעלים את מה שרוצים להעלים, לשמור מעיניהם של זרים. רק שם התודעה יכולה להתפרץ ללא מעצורים.

אוצרת: אפי גן